פסק-דין בתיק ע"פ 71563/03

1.       ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה פתח תקוה (כבוד הש' וישקין), בת.ד. 24394/02, מיום 3.9.04 לפיו נגזרו על המערער העונשים הבאים:

א.         קנס בסך 1,800 ש"ח.

ב.         10 שנות פסילת רשיון נהיגה.

ג.          6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

ד.             פיצוי כספי על סך 20,000 ש"ח לבתה הקטינה של קורבן התאונה.

זאת בגין הרשעתו בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית, בניגוד לסעיף 64 לתקנות התעבורה.

2.         העובדות

המערער הורשע על פי הודאתו בגרימת תאונת דרכים בה קופחו חייה של חברתו לחיים, אנג'ליקה יעקבי ז"ל. התאונה התרחשה כאשר סטה המערער מנתיב הנהיגה, עלה על גבי מדרכה והתנגש בעמוד תאורה. חברתו, אשר לא הייתה חגורה בחגורת בטיחות נחבלה קשות בראשה ולאחר אשפוז קצר נפטרה.

לפי גירסת המערער, ביום התאונה, בשעת ערב מוקדמת, הודיע למנוחה על הפסקת הקשר הרומנטי ביניהם ובעקבות הודעה זו נטלה המנוחה תרופות פסיכיאטריות וביקשה לאבד עצמה לדעת.

המערער נעור משנתו, הבחין במצבה וביקש להבהילה לבית החולים. בנסיבות אלו התרחשה תאונת הדרכים, אשר על פי כתב האישום נגרמה כתוצאה מהירדמותו של המערער על ההגה, שעה שתנאי הראות בכביש היו טובים, מזג האויר היה נאה ותאורת הרחוב תקינה.

הצדדים הציגו בפני בית משפט השלום במסגרת של הסדר טיעון, בה הוסכם על מרכיבי הענישה (תקופת המאסר, הקנס והפיצוי הכספי כפי שנקבעו בגזר הדין). כן הוסכם כי הצדדים יטענו לעניין אורך פסילת הרישיון: התביעה תטען ל- 10 שנים ואילו ההגנה ל- 5 שנים שלפי בקשתה תחולקנה ל-3 שנים של פסילה לגבי כל כלי רכב ובשנתיים הנותרות יורשה למערער לנהוג על רכב דו מנועי.

בית משפט קמא דחה את טענות המערער לעניין משך תקופת פסילת הרשיון, ובחר להעמיד את תקופת פסילת הרשיון על הרף המקסימלי של 10 שנים.  משקל רב ייחסה השופטת המלומדת לחומרת רשלנותו של המערער, ולעובדה כי תקופת המאסר צומצמה באופן ניכר על ידי הצדדים במסגרתו של הסדר הטיעון.

על פי פסק הדין, נסיבות התאונה מלמדות כי המערער מהווה סיכון תעבורתי של ממש, וכי קבלת עמדתו לעניין משך תקופת הפסילה משמעה השבתו המוקדמת לכבישי הארץ וסיכונו של הציבור.

השופטת המלומדת ציינה כי אין להעניק משקל רב לדברי המערער גם נוכח העובדה כי לא נרתע לדבר סרה על מצבה הנפשי של המנוחה ומשפחתה וכי הודה בפני בית המשפט בהסתרת רכוש ממאחר שהיה מעורב בסיפור גירושים קשה.

בא כח המערער טען בפנינו כי לא היה  מקום לפסול את רשיונו של המערער על פי הרף המקסימלי אשר הוצג במסגרתו של הסדר הטיעון, ובמסגרת הערעור שהגיש בפנינו ביקש לקצר את תקופת פסילת הרשיון למשך 5 שנים, היא התקופה המינימלית עליה הוסכם בהסדר הטיעון, ובהתאמה גם להגבלתו לענין סוגי הרכב.

טענתו המרכזית של הסניגור המלומד הינה כי בית משפט קמא התעלם מנסיבות החירום המיוחדות שאפיינו את התאונה. ראוי היה לדבריו, להתייחס למערער בסלחנות רבה נוכח העובדה כי מטרת הנסיעה הייתה להציל את חייה של חברתו לחיים, אשר אלמלא היה מסיעה לבית החולים הייתה בודאי הולכת לעולמה כתוצאה מן הכדורים שנטלה. נסיבות אלו, לטענתו, עולות כמעט לדרגת הגנת הצורך ובודאי שאינן ראויות להיחשב כרשלנות גבוהה.  עוד נטען כי התרשמותה השלילית של השופטת המלומדת מהאופן בו דיבר המערער על המנוחה אינה מוצדקת, וכי אין בה כדי להצדיק את תקופת הפסילה הארוכה.

עוד מבקש בא הכח להצביע על נסיבותיו האישיות של המערער- היותו גרוש ואב לארבעה ילדים, אוחז ברשיון נהיגה משנת 1971 ועברו התעבורתי קל ביותר.

2.       גזר הדין

איננו סבורים כי יש בטענותיו של המערער כדי להצדיק התערבותנו בגזר דינה המפורט של הערכאה הראשונה.

עבריינות התנועה במדינת ישראל הפכה זה מכבר ל"מכת מדינה", הגובה מן הציבור קורבנות חפים מפשע מידי יום ביומו. תאונות הדרכים המרובות ותוצאותיהן הקשות חייבו את מערכת המשפט להחמיר אמות המידה הננקטות על ידו ולהעניש את עברייני התנועה  בחומרה המירבית על מנת להרתיע את הציבור  ולהסב תשומת ליבו לקטל בדרכים. העבירה בה הורשע המערער, על פי הודאתו, הינה מן החמורות שבעבירות התעבורה- כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של המערער, קופדו  חייה של חברתו לחיים - זו שאותה ביקש להציל ואשר בחפזונו נמנע מלהזעיק אמבולנס לעזרתה.

בפני בית משפט קמא הוצג הסדר טיעון המצמצם את עונש המאסר של המערער ל- 6 חודשי עבודות שירות בלבד - תוך קביעת גבולות של מקסימום ומינימום לפסילה.